החלטה בתיק רע"א 1551/13

1.        לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' י' הכהן) בע"א 41306-11-12 מיום 13.2.2013, שבה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת באותו הליך מיום 21.1.2013.

תמצית הרקע וההליכים הקודמים

2.        המבקשת 1 (להלן: החברה), חברת הזנק טכנולוגית, ניהלה חשבון בנק אצל המשיב, ואילו המבקש 2 (להלן: ביאלקוביץ), בעליה היחיד של החברה, חתם על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב של החברה כלפי המשיב. ביום 30.9.2011 עמד חשבון החברה ביתרת חוב בסך של 49,690 שקל. מאחר שהמבקשים לא נענו לדרישות המשיב לסילוק החוב, הגיש האחרון תביעה שעילתה סכום קצוב בהוצאה לפועל. המבקשים מצידם הגישו בקשת רשות להתגונן נגד תביעה זו. ביום 26.8.2012 דחה בית משפט השלום בירושלים (הרשם א' פוני) את בקשת הרשות להתגונן, וקבע כי המבקשים לא הכחישו דבר קיומו של חוב כלפי המשיב ואף לא הציגו תחשיב חשבונאי מטעמם בנוגע לסכום החוב. בית המשפט קבע עוד כי המבקשים אמנם העלו טענות שונות בנוגע לנזקים שגרם להם לכאורה המשיב, אך מאחר שלא כפרו בקיום החוב, עליהם לסלקו, כשבמקביל לכך פתוחה בפניהם הדרך להעלות את טענותיהם בהליך המשפטי המתאים (להלן: ההחלטה בעניין הרשות להתגונן).

3.        לאחר הליכים שונים בין הצדדים, שאינם מענייננו, ביום 3.1.2013 דחה בית משפט השלום את הבקשה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל נגד המבקשים עד להכרעה בערעור על ההחלטה בעניין הרשות להתגונן. בית המשפט קבע בהקשר זה כי כיוון שהמשיב הוא בנק, לא תהיה כל בעיה להשיב את הכספים שעל המבקשים לשלם למשיב, ככל שיתקבל הערעור (להלן: ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים). על החלטה זו ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי.

החלטות בית המשפט המחוזי

4.        ביום 21.1.2013 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקשים על ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים. בית המשפט ציין כי נקודת המוצא לדיון צריכה להיות שכאשר מדובר בחיוב כספי, אין מעכבים ביצועו של פסק דין. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי סיכויי הערעור במקרה דנן אינם גבוהים, שכן המבקשים לא כפרו בקיומו של חוב או בדרך חישובו, אלא רק העלו טענות בנוגע לאחריותם לחוב הנטען. בית המשפט המחוזי הוסיף והדגיש כי המבקשים לא חלקו אף על כך שחתמו על המסמכים ששמשו לפתיחת החשבון ומקימים את הבסיס לחוב. בית המשפט המחוזי סמך את ידיו על קביעתו של בית משפט השלום לפיה בנסיבות שבהן המשיב הוא תאגיד בנקאי, לא יתקשו המבקשים לגבות את כספם ככל שיתקבל הערעור. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי תצהיריהם של המבקשים לא מלמדים כי הם נמצאים בקשיים כלכליים ייחודיים ויוצאי דופן, וכי אין מדובר במשק בית פרטי שעלול להיקלע לקשיים אם ימומש פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אלא בחברת הזנק שמטבע עיסוקה לוקחת על עצמה סיכונים כלכליים (להלן: ההחלטה הראשונה). ביום 13.2.2013 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה באותו מועד, וקבע כי המבקשים לא הציגו נסיבות חדשות כלשהן המצדיקות עיון חוזר, וכי דרך המלך הדיונית להשיג על ההחלטה הראשונה היא באמצעות בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. מכאן הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5.        בבקשה דנן מלינים המבקשים על כך שבתי המשפט אשר דנו בעניינם עד כה התנהלו באופן לא ראוי, לטענתם, והכריעו בבקשותיהם לאחר זמן רב, באופן שגרם להם לנזק כלכלי רב.

6.        המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט השלום בכך שדחה את בקשת הרשות להתגונן שהגישו. המבקשים טוענים בהקשר זה כי בית משפט השלום לא בחן את כל טענותיהם, והתעלם, בין השאר, מטענותיהם להטעיה ולהתניית שירות בשירות על ידי המשיב. כן מדגישים המבקשים כי למרות האמור בפסק דינו של בית משפט השלום, הם מכחישים את סכום החוב ואת אחריותם להיווצרותו. המבקשים טוענים כי ההלכה הפסוקה מחייבת להיענות לבקשת רשות להתגונן אף מקום בו קיימת הגנה דחוקה ואילו טענות ההגנה בעניינם אינן דחוקות כלל וכלל.

7.        המבקשים מוסיפים וטוענים ששגו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בדחותם את הבקשות שהוגש לעיכוב הביצוע, ובכלל זה הבקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לשיטתם, מאזן הנוחות בענייננו נוטה באופן מובהק לצידם, שכן מצבם הכלכלי ובעיקר מצבו הכלכלי של ביאלקוביץ קשה ביותר כך שדחיית הבקשה לעיכוב ביצועם של הליכי ההוצאה לפועל בעניינו עלולה להביא להתמוטטותו הכלכלית, כפי שהדברים עולים בבירור מהתצהירים שהוגשו מטעמו לבית המשפט המחוזי. לעומת זאת, לדחיית הביצוע לא תהיה כל השפעה על המשיב, שכן הוא בנק והסכום המדובר הוא שולי ואף חסר משמעות מבחינתו. כן מדגישים המבקשים כי ביאלקוביץ ערב אישית לכל חובותיה של החברה, ומכאן שאין להתייחס לחוב דנן כ"חוב עסקי" אלא לחוב שיש לו השלכה ישירה על עניינו של אדם פרטי. עוד מציינים המבקשים כי לביאלקוביץ ולאשתו אין רכוש של ממש למעט רכב מעוקל, וכי הם מתגוררים בדירה שכורה.

דיון והכרעה

8.        דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. אכן, בפסיקתו של בית משפט זה ניתן ביטוי לגישות שונות בכל הנוגע לאמת המידה שחלה על מתן רשות ערעור על החלטות בבקשה לעיכוב ביצוע לפי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), היינו בשאלה האם יש להחיל על בקשות מסוג זה את אמת המידה לפיה נדונות בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אם לאו, בשים לב לכך שמבחינה פורמאלית ההחלטה בבית המשפט המחוזי אינה החלטה בערעור על החלטתו של בית משפט השלום (ראו: רע"א 1914/05 חאבני נ' אטבליסמנט ניהול חברה זרה רשומה בישראל (21.8.2005); בע"ם 5132/12 פלונית נ' פלוני, בפסקה 4 (9.7.2012); רע"א 1188/13 כהן נ' רחימוב, בפסקה 5 (18.2.2013)). הבקשה דנן אינה מחייבת הכרעה בין הגישות האמורות, שכן דינה להידחות על פי שתיהן.

9.        כידוע, תקנה 466 לתקנות קובעת כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה או פסק הדין שעליהם מערערים. כמו כן, ההלכה קובעת כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ליהנות מפירות זכייתו, וכי פסק דין כספי יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו למשל: ע"א 8250/11 קרד גרד הישרדות מדעית בע"מ נ' פרמה לייף בע"מ (12.2.2013); ע"א 294/08 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, בפסקה ז'(19.1.2009)). לא השתכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים.

10.      בכל הנוגע למאזן הנוחות, שאלה מרכזית שיש לבחון כאשר בית המשפט מתבקש לעכב את ביצועו של פסק דין כספי היא האם יהיה קושי להיפרע מן הזוכה במקרה שבו תידרש השבת הכספים בעקבות קבלת הערעור (ראו למשל: ע"א 9351/07 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה מצפה אפק נ' מיכאל נגל, בפסקה 5 (23.12.2007)). ברי כי בענייננו, כפי שציין בית המשפט המחוזי, מאחר שהמשיב הוא בנק, לא יתקשה המבקש לגבות ממנו כספים אם יתקבל ערעורו. זאת ועוד, ככלל אין לעכב את ביצועו של פסק דין כספי, למעט באותם מקרים חריגים שבהם אכיפת פסק הדין תביא לנזקים שאינם ניתנים לתיקון בנקל, כמו מכירת דירת מגורים או התמוטטות עסק (ראו: ע"א 10583/05 סגל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, בפסקה 9 (4.3.2007)). בענייננו, הסכום שנדרשים המבקשים לשלם אמנם אינו מבוטל אך לא השתכנעתי כי גבייתו תגרום להם לנזק בלתי הפיך.

11.      אכן, לגופו של עניין, ערעורו של המבקש אינו מופרך על פניו. הלכה פסוקה היא שיש לתת לנתבע רשות להתגונן כאשר הוא מציג הגנה אפשרית, ולו דחוקה (ראו למשל: ע"א 9654/02 האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2004)). זאת ועוד: קביעתו של בית משפט השלום לפיה בפני המבקשים פתוחה הדרך לברר את טענותיהם בנוגע לנזקים שגרם להם לכאורה המשיב בהליכים אחרים מעוררת לכאורה קושי מהיבטה של ההלכה לפיה נתבע בסדר דין מקוצר נדרש להעלות בבקשת הרשות להתגונן שהוא מגיש את מלוא הטענות המשפטיות הרלבנטיות לתביעה שהוגשה נגדו, על מנת לרכז את ההתדיינות להליך אחד (ראו: רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' בן ברוך, בפסקאות 19-18 (23.7.2012)). אולם, אף אם סיכויי הערעור אינם קלושים, לא מתקיימות כאמור הנסיבות החריגות המצדיקות את עיכוב ביצועו של פסק הדין, שהוא פסק דין כספי, ועל כן אין צורך להכריע בעניין זה.

12.      סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה הנוספת לעכב את ביצוע ההחלטה מושא הבקשה דנן. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

          ניתנה היום, י"ח באדר התשע"ג (28.2.2013).